פס"ד הדן בעקרונות פצוי בגין הפקעת מקרקעין לצורך סלילת כביש

א.         פתח דבר:

בפני תביעה לפיצויים בגין הפקעת מקרקעין מכוח פקודת הדרכים ומסילות הברזל (הגנה ופיתוח), 1943 (להלן: " הפקודה ו/או פקודת הדרכים").

ב.         רקע:

1.         התובע 1 - מר ירון בנאי, הינו חקלאי, תושב מושב אלמגור, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, החזיק בחלקה 6 בגוש 20100 - מגרש מס' 1 (להלן: " התובע 1 ו/או בנאי").

2.         התובע 2 - מר אבשלום הרצוג, הינו חקלאי, תושב אלמגור, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, החזיק בחלקה 6 בגוש 20100 - מגרש מס' 3 (להלן: " התובע 2 ו/או הרצוג").

3.         התובע 3 - מר דורון לב, הינו חקלאי, תושב מושב אלמגור, אשר במועדים הרלבנטיים לתביעה זו, החזיק בחלקה 6 בגוש 20100 - מגרש מס' 6 (להלן: " התובע 3 ו/או לב").

4.         כל המקרקעין בהם עסקינן בתובענה זו נמצאים בבעלות מנהל מקרקעי ישראל והתובעים הנם בגדר חוכרים בלבד, קרי אין עסקינן בקרקע בבעלות פרטית.

5.         ביום 7.9.97 ומכוח סעיף 3 לפקודת הדרכים, שר התשתיות דאז, מר אריאל שרון, פרסם צו הכרזה מכוחו הופקעו, בין היתר, חלקים מחלקות התובעים וזאת, לצורך סלילת כביש מס' 87 החדש.

6.         ביום 11.12.97 שלחה הנתבעת - מע"צ החברה הלאומית לדרכים בישראל בע"מ (להלן: " הנתבעת ו/או מע"צ") לתובעים ו/או למזכירות מושב אלמגור הודעה לפי סעיף 4 לפקודה, בדבר זהות החלקות המתכוננות להיסלל בתוואי החדש של כביש 87 הנ"ל.

7.         מחלקת התובע 1 שגודלה 9,176 מ"ר, הופקעו 2,176 מ"ר (כולל מרחבי תמרון ודרכי גישה), כאשר ההפקעה הותירה בידי התובע 1 פרדס רציף בגודל 7 דונמים.

8.         מחלקת התובע 2 שגודלה 7,075 מ"ר, הופקעו 3,341 מ"ר, כאשר התוואי המתוכנן חוצה את מותר חלקת התובע 2 באופן שמצידו הצפוני של התוואי נותר מקטע ה"כלוא" בין התוואי הישן לתוואי המתוכנן ששטחו 525 מ"ר, ומצידו הדרומי של התוואי נותר שטח של 2,900 מ"ר.

9.         מחלקת התובע 3 שגודלה 10,468 מ"ר, הופקעו 3,026 מ"ר, כאשר התוואי המתוכנן חוצה את מותר חלקת התובע 3 באופן שמצידו הצפוני של התוואי נותר מקטע "כלוא" בין התוואי הישן לתוואי המתוכנן ששטחו 584 מ"ר,  ומצידו הדרומי של התוואי נותרים 6,856 מ"ר.

10.        עם קבלת הצו, פינה כל אחד מהתובעים את השטח שהופקע מחלקתו.

11.        ביום 13.5.98 שלחה הנתבעת מכתב נוסף למזכירות מושב אלמגור לפיו אין בכוונתה לסלול בשנה הנוכחית את קטע הדרך העובר על השטחים החקלאיים הנמצאים בחכירת מושב אלמגור (חלקות התובעים), ולכן למרות ההודעה הקודמת בדבר הפקעת השטחים הנ"ל, התובעים יכולים להמשיך לעבד את השטחים עד ל" מועד עריכת פרוטוקולים לרישום הנזקים החקלאיים שיגרמו עקב סלילת הכביש".

12.        במכתב נוסף, מיום 14.11.00, הודיעה הנתבעת לתובעים כי היות והיא טרם תפסה חזקה בחלקות המופקעות, הרי שלתובעים לא ישולם כל פיצוי בגין ההפקעה המתוכננת, טרם זו בוצעה הלכה למעשה.

13.        ביום 1.11.04 הגישו התובעים תביעתם זו לקבלת פיצויים בגין הפקעת חלקותיהם.

14.        ביום 26.4.06 (במסגרת ת.א. 1219/04+1220/04) וביום 16.5.06 (במסגרת ת.א. 1218/04) הגישו הצדדים הודעות מוסכמות , לבית המשפט כדי מתן תוקף של החלטה.

לפי ההודעות הוסכם, בין היתר, כי הנתבעת תתפוס חזקה בחלקות המופקעות עם קבלת תוקף של החלטה להודעות כאמור, וכמו כן הנתבעת תשלם לתובעים את הסכומים הבאים:

·        תובע 1 - סך של 23,696 ש"ח עבור הפקעת שטח של 2,176 מ"ר (בהודעה המוסכמת צוין בטעות כי הפיצוי הנו בגין הפקעת שטח של 3,341 מ"ר וכן עבור "יתרת השטח מצפון של 1,283 מ"ר").